גזר דין בתיק ת"פ 926/05

1.         הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון חלקי, בעבירות תקיפה ואיומים לפי סעיפים 381(א)(2) בצירוף 382(א) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ואלה המעשים: בתחילת שנת 2005 נפגשו הנאשמים עם באסם ג'ית (להלן: " ג'ית") בקיבוץ נערן וסוכם ביניהם, כי הנאשמים יעבירו לג'ית מהלול של הקיבוץ 1,000 כלובים ובכל אחד מהם 10-13 עופות תמורת 10 ש"ח לכל עוף, כאשר שווי כל העופות שהיו בלול היה כ-300,000 ש"ח. השלושה סיכמו, כי הנאשמים יסגרו את שומרי הלול וימנעו מהם יציאה ואחר-כך יודיעו לג'ית כי ניתן לגנוב העופות ללא הפרעה.

            ביום 3.3.05 בערב הגיע ג'ית לקיבוץ עם משאית ופועלים, ובשעה 18:15 נכנסו הנאשמים ללול כשהם מצוידים בתמ"ק עוזי בלתי חמוש ופניו של נאשם 1 עוטים מסכה. בלול היו שני שומרים. נאשם 2 היכה את השומר סולימאן ואיים עליו כי ידקרו בסכין אם יתנגד. למרות זאת, סולימאן זעק לעזרה והשומר השני, יאסר, חש לעזרתו, אולם נאשם 1 כיוון אליו את העוזי והורה לו לשכב על הרצפה, ואז כפת אותו והשליכו על הרצפה במשרד הלול. נאשם 2 כיסה את הראש של סולימאן, הובילו למשרד, השליכו על הרצפה וכפת את ידיו מאחור וכן את רגליו. נאשם 2 איים על השומרים שלא יזוזו פן יבולע להם והנאשמים היכו את השומרים בגבם וברגליהם. לדרישת נאשם 2 אמר לו השומר סולימאן היכן המפתח ללול והנאשמים עזבו המשרד. בשלב זה הצליח יאסר להשתחרר מכבליו וקרא לעזרה. כתוצאה מאלימות הנאשמים נחבל סולימאן מתחת לעינו ובבית שחיו.

2.         הנאשם 1, יליד 1963, נשוי בשנית ואב לשלושה קטינים, עברו נקי. הנאשם 1 הנו בן למשפחה נורמטיבית, שירת בצה"ל בגולני, ובמשך שנים עבד כרכז בטחון בקיבוץ נערן בו התגורר. בעקבות העבירות הללו נאלץ לעזוב את נערן והמשפחה עברה לאור עקיבא, שם הוא עובד במרכז הבאולינג. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם 1 נוטל אחריות למעשיו, מתחרט וחש בושה עמוקה על כי התפתה לביצוע העבירות והסביר זאת כקושי כלכלי. שירות המבחן התרשם, כי נאשם 1 הינו אדם כן ורגיש ללא דפוסים עברייניים ועם רצון לטיפול ושיקום, וכי שליחתו למאסר עלולה לדרדר מצבו הנפשי, לפיכך ההמלצה הינה מאסר בעבודות שירות, מאסר על-תנאי, התחייבות כספית וצו מבחן לשנה.

3.         הנאשם 2, יליד 1971, נשוי ואב לתינוק, עובד כפועל, בן למשפחה נורמטיבית, עברו נקי. לנאשם 2 תעודת בגרות חלקית, הוא שירת שירות מלא בצה"ל, ולאחר שחרורו עבד בקיבוץ נערן וסביבתו בעבודות שונות. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הן נאשם 2 והן בני משפחתו רואים במקרה זה אירוע חד-פעמי וכי עצם ההליכים, המעצר ומעצר הבית היוו עבורו עונש. כמו-כן מציין שירות המבחן, כי הנאשם 2 נוטל אחריות מלאה לתכנון האירוע אך מתכחש לאלימות, מביע חרטה ובושה ותולה השתתפותו בבעיה כלכלית. עם זאת מציין עורך התסקיר, כי נאשם זה חסר גבולות ברורים ובמצבי לחץ הוא עלול לפעול באופן בעייתי. למרות האמור ובשל סיכויי שיקום טובים והפקת לקחים, ממליץ שירות המבחן על מאסר בעבודות שירות ומאסר על-תנאי, שכן לטעמו מאסר בכלא יחבל בסיכויי השיקום.

4.         ב"כ המאשימה טען, כי הנאשמים תכננו לבצע עבירה כלכלית, הצטיידו בנשק, מסכה, איימו על השומרים - וכל אלה מהווים נסיבות לחומרה, המלמדות כי נסיבות האירוע מצדיקות עונש מאסר בפועל ממש. אמנם הנשק לא היה חמוש, וזו נסיבה לקולא, אך הנשק נועד להפחיד את השומרים. ב"כ המאשימה הדגיש את אלמנט ההרתעה כשיקול מרכזי בענישה וזאת עקב האלימות והאיומים שהופעלו. אם לא יישלחו למאסר, יהא בכך מסר שלילי לכלל הציבור. כמו כן טען, כי מאחר ומדובר בעבירה כלכלית, יש מקום להטיל קנס ופיצוי למתלוננים.

5.         ב"כ נאשם 1 טען, כי שני הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום, חסכו זמן, האלימות הייתה מינורית, לא הייתה כוונה לפגוע בשומרים והנאשמים בלמו עצמם מראש, והדבר נלמד משימוש בנשק ללא חימוש ופעולה ללא סכין, אלא רק באיומים כאילו יש סכין. אמנם, אין להקל ראש במעשים, שהם למעשה מעשים בזויים, אולם נאשם 1 הודה מייד הן במשטרה והן בבית המשפט והביע בושה נוכח בגידה במשטרה ובקציניה עמם עבד בתיאום בתפקידו כרכז בטחון. הנאשם 1 כשל עקב קושי כלכלי ופיתוי שווא. מדובר בנאשמים חובבנים ושלומאלים עד כדי יצירת מצב קומי. לדברי הסנגור, מכלל הנסיבות עולה, כי מדובר במעידה חד-פעמית הזרה לעולמו ותפיסת עולמו של נאשם 1, העבירה גרמה לו ולמשפחתו לעזוב את היישוב ולשנות מסלול חייהם, ומבחינה כלכלית הוא עומד על פי תהום, לפיכך ביקש לקבל את המלצת שירות המבחן להסתפק במאסר בעבודות שירות ואף להימנע מהטלת קנס בשל המצב הכלכלי הקשה. ב"כ נאשם 1 הגיש פסיקה בה נגזרו על נאשמים שונים עונשים מתונים גם בעבירות חמורות יותר.

6.         ב"כ נאשם 2 תמך בטענותיו של ב"כ נאשם 1, ביקש להפעיל את הכלל הבסיסי של ענישה אינדיבידואלית, ומקרה זה אינו מחייב להוות דוגמא להרתעה לציבור. לטענתו, היוזם והמארגן של האירוע היה אותו ג'ית. עוד הדגיש, כי מדובר באלימות בדרגה נמוכה, וכי מדובר במקרה מובהק של מעידה חד-פעמית שכן מדובר באדם נורמטיבי כל חייו. המעשים עצמם היו של שני לא יוצלחים שלא תכננו כלל להשתמש בכוח. כמו כן טען, כי כל המשפחה התגייסה לתמוך בנאשם על אף אכזבתם ממעידתו, ותמיכה זו מלמדת על משפחה תומכת המאפשרת הליך שיקום טוב. הגיש פסיקה ועתר למאסר על-תנאי ופיצוי.

7.         הנאשמים תכננו לבצע שוד, אך התכנית כשלה, והנאשמים הורשעו בסופו של דבר בעבירות אלימות. עם זאת, אין להתעלם מהעובדות המוסכמות בכתב האישום ולפיהן התכנית הייתה לבצע שוד במגזר החקלאי. בפסיקת בתי המשפט ניתן למצוא עונשים שונים ומגוונים על מעשים דומים, פעם לחומרה ופעם לקולא. בת"פ 456/04 מ"י נ' אברהם אסרף נטל הנאשם חלק בשוד בחבורה ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, אלא ששם חלקו של הנאשם היה מצומצם יחסית, הוא עמד מחוץ לחנות הקורבן, לא נטל חלק ישיר באלימות ולכך חברו גם נסיבות אישיות מיוחדות. בע"פ 3229/02 מ"י נ' פלוני (עליון, התפרסם באתר "נבו"), נטל הנאשם חלק בשוד אלים וגם עליו נגזרו שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, אלא ששם היה מדובר בבחור צעיר ונורמטיבי כבן 18, שהגה רעיון השוד תוך דקות שהיו גם ספוגות באלכוהול. במקרים נוספים אליהם הפנו הסנגורים על אירועים דומים או קרובים, מדובר בדרך כלל בנאשמים צעירים מאוד, בתחילת דרכם הבוגרת - ובשל כך ונסיבות מיוחדות נגזרו עליהם עונשים מתונים שלא בתוככי הכלא (ת"פ (ב"ש) 8045/04 מ"י נ' יונתן דבוש ועוזר יוגב; ת"פ (ת"א) מ"י נ' יוסי בראל; ת"פ (ב"ש) מ"י נ' חגי דבוש ואור נפש).

8.         לנאשמים שלפני נסיבות לא מעטות לקולא: רקע נורמטיבי, משפחה תומכת, אירוע הנראה כמעידה חד-פעמית, חרטה כנה, עקב המקרה נאלצו שתי המשפחות לעזוב מקום המגורים בבקעת הירדן ולנדוד למקומות אחרים, הנאשמים היו במעצר בבית המעצר במשך 34 ימים, אח"כ במשך כשישה חודשים במעצר בית מלא ומאז אוקטובר 2005 במעצר בית חלקי עם אפשרות לצאת לעבודה. לאלה אוסיף כי ביצוע השוד המתוכנן היה אכן חובבני, שלא לומר שלומיאלי.

9.         עם זאת, בנסיבות מקלות אלו יש כדי למתן באופן משמעותי את עונש המאסר שיש לגזור על הנאשמים אך לא למנעו כליל. אין מדובר במעידה מקרית, אל במעידה שניתן לקרוא לה "מעידה מתוכננת מראש". הנאשמים חשבו על השוד מתחילת 2005 ועד לביצוע בתחילת מרץ 2005, הם הצטיידו במסכה אחת, בנשק חם ואיימו בסכין. הקורבנות לא ידעו כי אין כדורים בעוזי ואין סכין. קורבן שוד אינו יכול בדרך כלל להבחין כי בנשק המכוון אליו אין מחסנית. חומרה מיוחדת מתקיימת בעניינו של נאשם 1 שהיה איש  בטחון ביישוב, והנה "שומר השומרים" מתכנן לשדוד את אלה שנתנו בו אמון. כמו כן, התסקיר בעניין נאשם 2, אף שהנו תסקיר חיובי, מציין כי לנאשם 2 גבולות מטושטשים במידת מה. ענישה הולמת ולא סלחנית תעמידו על נכונה גם בעניין זה.

            איני מתעלם מהמלצת שירות המבחן ומהנסיבות לקולא, אלא שלנוכח מעשי הנאשמים, שהם למעשה גניבה חקלאית, יש לתת משקל מיוחד - עודף - לשיקולי הרתעה, וכאמור, אלמלא הנסיבות לקולא היה העונש גבוה בהרבה. כאשר מדובר בגניבות בתחום החקלאות יש לתת הדעת כי גניבות אלו הפכו למכת מדינה, קשה לשמור ולהגן על שטחים או מבנים במגזר החקלאי, ועל בתי המשפט לגזור עונשים מרתיעים על המעטים מבין עברייני החקלאות הנתפסים בכף למען ידע כל אחד, כי אחת דינו מאסר ממש ולא רק מאסר בעבודות שרות. בגזירת הדין התחשבתי בתקופת המעצר ממש ובמעצר הבית הלא קצר.

10.       לאור האמור לעיל, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים העונשים הבאים:

            א.         מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים;

ב.         מאסר על-תנאי של 8 חודשים למשך שנתיים מיום שחרורם על כל עבירת אלימות (למעט תקיפה סתם) או עבירת רכוש;

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, ח' באדר תשס"ו (8 במרץ 2006), בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.